שלושיק ואח' נ' טרוולוקס בע"מ - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך 11,500 ₪ המהווה לטענת התובעים נזק שנגרם להם עקב מחדלי הנתבעת.

פסק הדין הוקלד באיחור עקב שביתת הקלדניות ועם הצדדים הסליחה.

התובעים הינם משפחה, אב אם ושני קטינים.

אין חולק כי התובעים רכשו מהנתבעת ביום 20.5.07 כרטיסי טיסה למינסק וחזרה ובעלות של 7,035 ₪.

התובעים טוענים שהגיעו לנתב"ג ואז הודע להם על שינויים בלוח הזמנים ועל איחור בטיסה של כשעתיים וחצי ואח"כ של עוד שעה וחצי כך שהמריאו בסופו של דבר באיחור של 4 שעות.

כמו-כן נטען שהמטוס לא היה מסוג בואינג כפי שהובטח להם וכי הטיסה לא הייתה ישירה אלא המטוס טס קודם לקייב שבאוקראינה ורק משם למינסק שבבלרוס, תוצאת נחיתה זו בקייב הביאה לכך שהטיסה התארכה וסה"כ בעוד כ-10 שעות במקום 3.5 אילו הייתה הטיסה יוצאת בזמן וטסה ישירות, כתוצאה מכך התובעים עותרים לקבלת פיצוי בגין הוצאות שונות בסך 1,500 ₪ ועוגמת נפש בסך 10,000 ₪.

הנתבעת הינה חברה העוסקת בתיירות וטוענת כי אין כל אחריות הרובצת לפתחה,כי לא הבטיחה לתובעים לא מסלול ישיר ולא סוג מטוס מסוים וכי האיחור בהמראת המטוס לא היה באחריותה ומילא אין לה שליטה על המוביל האווירי שאם בכלל האחריות רובצת לפתחו.

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' כנגד חברת כספי תעופה בע"מ כמי שמפעילה את שירות התעופה כאשר זו האחרונה טוענת כי הן היא והן הנתבעת פועלות כשלוחות של המוביל האווירי, אינן אחראיות כלפי התובעים ומפנה הן להוראות חוק השליחות והן לתחולתה של אמנת ורשה הקובעת ייחוד עולה ואחריות של המוביל בלבד כקבוע באמנה.

בדיון המקדמי שהתקיים התברר שאין צורך אמיתי בחקירת מצהירים והצדדים הסכימו למתן פסק דין על יסוד החומר והראיות שבתיק ולאחר הגשת סיכומים.

דיון

התביעה עסקינן מבוססת על טענה של איחור בהובלת נוסעים בתובלה אווירית בינלאומית.

סעיף 2 לחוק התובלה האווירית התש"מ – 1980 (להלן: "החוק) מחיל, בתנאים מסוימים את הוראות האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר והתיקון שלה בפרוטוקול האג (להלן: "אמנת ורשה") על תובלה אווירית.

מקום המוצא של התובלה הוא ישראל, ומקום הייעוד שלה בבלרוס, שתי המדינות הינן צדדים לאמנת ורשה ועל כן האמנה חלה מתוקף סעיף 2 לחוק (ולמרות שהייתה הפסקה בתחנת ביניים וזאת לאור סעיף 7 לחוק).

ענייננו בתביעה שמורכבת מכמה טענות לגבי מחדליה של הנתבעת וגרמו לנזקים. אדון בכל אחת מהטענות.

איחור בטיסה

לאור סעיף 19 לאמנה המוביל הוא זה האחראי על נזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין.

בתביעה עסקינן מדובר על איחור בתובלה אווירית של נוסעים ולכן ולאור לשון הסעיף הברורה אין כל ספק שהאחריות רובצת על כתפי המוביל האווירי.

הנתבעת אינה מוביל אווירי לפי הגדרתו בחוק ולכן אין כל אחריות לנזקים שנגרמו עקב האיחור.

גם מהפן העובדתי הרי ברור שהאיחור בהמראה אינו בשליטת הנתבעת או בגללה וברור שהיא לא התחייבה שלא יהיה איחור כזה.